קטגוריה: אוריין י.

"ביי אמא, ביי אבא אני אחזור בשלום, אל תדאגו לי." "אופיר, תבטיח לי שתשמור על אמא כשאבא יהיה בעבודה." זה היה המשפט האחרון שאמרת, זה היה החיבוק האחרון שחיבקת, זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך, וזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי … להמשיך לקרוא ←

שואה… איך אפשר לתאר שואה? איך אפשר לחיות בשואה? איך אפשר להינצל משואה? איך החיים ממשיכים אחרי השואה? איך הגיעו למצב של שואה? למה לשואה אין גבולות? איפה המעצורים של בני האדם? למה עושים דבר כזה?! כמה הרבה שאלות, וכמה … להמשיך לקרוא ←

בכל מחצית יש תעודה, על חשבון ואנגלית, ועל עבודתי בכיתה. בתעודה יש ציון, לא תמיד מצוין, ואותי זה מלחיץ, מפחיד ומסקרן, באיזה מקצוע, אני אצטיין.  תמונה חופשית: http://office.microsoft.com/en-us/images/

התבגרות זה דבר קצת מסובך, מצבי רוח, דיכאונות, וכמובן התפתחות גופנית. בדור שלנו- דור שנות האלפיים, יש התבגרות שונה, לטוב ולרע. בדרך כלל ילדים בדור הזה רוצים להתפתח ולהתבגר יותר מהר. את האפשרות ליהנות בתור ילדים, האפשרות לא לרוץ אל … להמשיך לקרוא ←

     מפגש בין דמויות מספרים שונים מאת דורית אורגד, אבטיחים שלא בעונה ומשלושה יוצא אחד.   המפגש מתרחש על ספסל כאשר טיני יורדת לדבר עם פשוטי העם. טיני:"זוז! תן לי לשבת!" ירון:"סליחה הוד מלכותך, הנה בבקשה. הוד מלכותך תהיתי אם         … להמשיך לקרוא ←

להיות תלמידה בכיתה ו', מלחיץ ביותר. למה? רוצים שנעמוד במטלת, לרוב הן מאוד קשות. לפעמים קשה לעבוד כי יש רעש בכיתה והמורות צועקות ואי אפשר להתרכז גם אם מנסים. אחד המשימות הקשות, היא לכתוב כי מכתיבים מהר והרבה. יש קושי … להמשיך לקרוא ←

"רק תשירו שיר לשלום" זה המשפט האחרון שאמרת לפני שנרצחת, לפני שלוש היריות שנורו בגבך . מאותו היום אנו שרים "לשלום" אבל שום דבר לא קורה, שום דבר לא משתנה. העלבון חוזר כל שנה ושנה כשאנו נזכרים בך ונשבעים שלא … להמשיך לקרוא ←