היום צפיתי בהצגה "העולם על פי אלון".
ההצגה מספרת על העולם של ילדים אוטיסטים ועל איך שהם מתמודדים עם תסמונת זו.
הרגשתי כאילו זו לא הייתה הצגה אלא סיטואציית אמת היכולה להתרחש גם בחיים האמיתיים.
אני חושבת שהילד בהצגה , אלון, משחק מצוין והרגשתי וחשבתי שהוא באמת ילד אוטיסט ולא רק שחקן.
הייתי רוצה מאוד לשאול את אלון איך הוא התחבר לדמות של אוטיסט ואיך הוא למד לשחק אוטיסט.
אני בטוחה שזה היה קשה לשחק אוטיסט גם בגלל הנושא וגם בגלל הקושי שללמוד איך משחקים אוטיסט.
היו קטעים בהצגה שמאוד הלחיצו אותי ולא היה צפוי מה עומד לקרות בהמשך ההצגה. לא ידעתי איך אלון יגיב למעשה כלשהו בגלל התסמונת שלו.
אחיו , רועי, עזר לאלון מאוד בקשר הסביבתי והחברתי לבני אדם אך לפעמים היו קטעים שבהם רועי נשבר והיה נמאס לו לעזור לאחיו.
לפעמים היה אלון פותח את הפה ולא היה יודע מה הגבולות שהוא יכול להגיד או לספר לאנשים זרים.
המוזיקה הייתה רועשת כאשר אלון היה מתחיל לצעוק ולומר דברים פעמיים ומהר . המוסיקה נחלשה כאשר אמו או אחיו היו מרגיעים אותו ואומרים לו שהכל בסדר ושהוא לא צריך לדאוג.
בעלילה יש חלקים קשים כמו שאחיו לא עוזר לו ומשאיר אותו לבד למרות שיכול לקרות לו משהו וגם חלקים שמחים, שאימו עוזרת לו להבין דברים שהוא לא יכול להבין לבד.
מאוד נהניתי לצפות בהצגה כי היא מלמדת איך להתייחס לילדים עם תסמונת כלשהי ואיך להתנהג כלפיהם.
גם אני ראיתי את ההצגה בתאריך 5.11.12 וגם אני חושבת ככה. סיפרו לי שליפני שהוא שיחק הוא היה עם אוטיסטים
אני כמעט בכיתי מרוב שזה היה מרגש
גם אני ראיתי את ההצגה היה עצוב וגם מצחיק