קופסת הזכרונות (סיפור דמיוני) / שירז וענבל מ. כיתה ו'

"אתגעגע מאוד ואחזור בקרוב, אני מבטיח".
זה הדבר האחרון ששמעתי מאחי יונתן. המילים שיצאו לו מהפה, בכזאת פשטות ורוגע הרגיעו אותי והזכירו לי אותך כל פעם שהתגעגעתי מחדש.

אני זוכר שכשאבא חלה, קנו לי את האופניים הראשונים שלי. לא היה לי מי שילמד אותי. היה לך חשוב שאצליח ושלא אהיה שונה מאחרים. עזרת לי לקום בכל פעם שנפלתי. הסתכלת לי בעיניים ואני הסתכלתי בעינייך הכחולות שאני כל כך מתגעגע אליהן היום.

האופניים במחסן שמורים כל הזמן. אין מי שיחייך אליי כשאני מצליח ואין מי שיעודד אותי ללמוד ולפרוח.
קופסת הזיכרונות מלאה בהרבה מכתבים ממך ובחפציך. יונתן, אני רוצה בחזרה אלייך!

יונתן, אתה תזכור אותי ?
יונתן, אתה אוהב אותי ?
יונתן, אתה מתגעגע אליי ?

יונתן בבקשה תחזור ,בבקשה.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה ענבל מ., שירז, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על קופסת הזכרונות (סיפור דמיוני) / שירז וענבל מ. כיתה ו'

  1. יוסי הגיב:

    פוסט מצוין!

  2. misha30792 הגיב:

    בלוג מצוין!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s