קול צלחת נשברת (סיפור דמיוני ליום הזיכרון) / מיה ב. כיתה ו'

 

"ביי משפחתי האהובה" אמר טל ונתן לאמא, לאבא ולי נשיקה וחיבוק. זו הייתה הפעם האחרונה ששמעתי את קולו. מאז שטל נסע לצבא אנחנו לא מפסיקים לצפות בחדשות, והנה הגיע הנר הראשון של חנוכה, והתחיל מבצע עופרת יצוקה.

המפקד של טל התקשר ואמר שטל יוצא למבצע. אמרתי לאמא ואבא "אני לא רוצה שהוא יצא למבצע, אני דואגת לו, אני אחותו הקטנה!".

אמא אמרה "הוא יחזור בסוף השבוע בריא ושלם, אל תדאגי" ואמרתי לאמא שאני לא מאמינה לה!

הגיע יום שישי. אמא הייתה במטבח והכינה אוכל לארוחת הערב של יום שישי. היא הכינה אוכל טעים כי היא ידעה שטל אמור להגיע. פתאום צילצלו בדלת ואמא רצה לענות. זה היה המפקד של טל ועוד כמה חיילים. הם אמרו בעצב שטל נהרג במבצע הזה, עופרת יצוקה.

פתאום שמעתי קול צלחת נשברת וכשירדתי מהר במדרגות, אבא ואמא ישבו על הספא ובכו. שאלתי מה קרה? והם אמרו לי שטל נהרג. באותו רגע פרצתי בבכי, לא ידעתי מה לעשות. אבא חיבק אותי בזרועותיו ואמר "אנחנו נהיה חזקים ונעבור את זה".

עברו החודשים והנה הגיע יום הזיכרון לחללי צה"ל. נזכרתי ברגעים היפים בהם טל ואני היינו משחקים יחד בכדור, רצים, קופצים, ומשתוללים. נזכרתי גם איך הוא היה מאמן אותי לתחרויות האתלטיקה. פתאום נשמע השיר "מיליון כוכבים" ומיד פרצתי בבכי. רצתי אל אבא וראיתי שגם הוא בוכה. כיום אני בת 12! כבר שנתיים עברו בלי טל, בלי האור שהאיר את הבית, בלי החיוך הגדול והרחב שלו.    

טל אני אף פעם לא אשכח אותך תמיד תהיה בליבי!

אוהבת ומתגעגעת הכי בעולם,

דנה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מיה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s