יומני היקר (סיפור דמיוני ליום הזיכרון) / ענבל מ. כיתה ד'

יומני היקר שלום,

זה קרה במלחמת לבנון השנייה, אחי היחיד, תום, נהרג… הייתי קטנה, בת שלוש ולא ידעתי מה קורה, אך הרגשתי שמשהו חסר. הוא כבר לא בא לשחק איתי בחגים ובשבתות, הייתי מאוד עצובה. ראיתי את ההורים במצב רוח שונה: מדליקים נר זיכרון, בוכים, ולפעמים גם מסתכלים בתמונות כדי להרגיש שהוא עדיין כאן אתנו.

הכי אהבתי שהוא הרים אותי על גבו כשהיה עדיין לבוש במדים, אבל זה לא קרה יותר. חגגו לי ארבע והוא עדיין לא בא, לא הבנתי למה הוא לא היה שם.

חיכיתי לאחי תום המון זמן, עד שגדלתי קצת וחלמתי עליו. חלמתי שאנחנו נהנים ביחד, ובדיוק, ברגע המושלם ביותר, התעוררתי והבנתי שזה היה רק חלום.

תום חסר לי, הוא תמיד יהיה, אבל אני אזכור אותו לנצח, בלב.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ענבל מ.. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על יומני היקר (סיפור דמיוני ליום הזיכרון) / ענבל מ. כיתה ד'

  1. רחלי הגיב:

    הי ענבל,
    היטבת לנסח את הרגשות של מי שאיבד את היקר לו במלחמה. כתבת על החסר, על הגעגוע, העצב, ההורים ואפילו על החלומות. מרגש לקרוא את שכתבת. המשיכי לכתוב ולבטא רגשות.
    רחלי

  2. ענבל הגיב:

    רחלי, תודה רבה מקווה שנהנת גם משאר העבודות… 🙂
    ענבל

  3. נדב הגיב:

    ענבל שלום,
    התרגשתי לקרוא את העבודה שלך והבעת את הרגשות שלך.
    נדב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s