בבית הספר שלי קיימת בעיה שנפוצה בכיתות צעירות רבות. הבעיה היא – היכן מותר להתחבא או להקים מחנה מול מחנה אחר והיכן לא. זה לא ברור לילדים מסוימים ולקבוצות מסוימות, אולי המורות לא מספיק מדגישות ומבהירות את העניין.
עברו כמה שנים מאז ששמעתי בכיתתנו הערה זו. אני חושבת שזה בגלל שהפסקנו לשחק מחבואים. דוגמא מכיתתי: כשהיינו בכיתה א', ב' או ג' (אני לא זוכרת), כיתתנו הקימה קבוצת ילדים מול קבוצת ילדים אשר שיחקה ב"תפיסת שבויים". זאת אומרת, אנחנו היינו תופסים ילדים מהמחנה השני ומביאים אותם למחנה שלנו כשבויים. הם היו נשארים שם כשבויים עד שמישהו מהמחנה שלהם היה מצילם. הבעיה היא שכל המשחק הזה התקיים בשיחים ובצמחים שהיו ליד כיתתנו.
מקומות המחבואים האסורים ביותר ולצערנו השימושיים ביותר, הם מאחורי בניין המדע ובשיחים ברחבי בית ספר כולו. יש כאלה שאף פעם לא הסתתרו במקומות האסורים בגלל שהמורות אסרו זאת או מכיוון שפחדו מנחשים וחיות שונות שיכולות להיות בשיחים. לעומתם, יש ילדים שמסתתרים במקומות האסורים גם אם אומרים להם לא להתחבא בהם.
בבית ספרנו יש שני גנים. הגנים האלה הם מקומות מחבוא שימושיים במידה מסוימת, אם יודעים איך להתחבא. אסור להתחבא \ לשחק בהם מפני שהילדים יכולים להרוס את הצמחים שיש בהם או לגרום נזק לעצמם.
אני אומנם אף פעם לא ראיתי חיות מסוג לא רצוי באזור בית הספר אבל מי יודע? אולי הן קיימות.
מבחינת הילדים, כייף להתחבא במקומות האסורים, כדי שהמשחק יהיה מעניין. אבל המקומות האסורים- אסורים, אין מה לעשות.
למרות שכילדה שאהבה ועדיין אוהבת להתרוצץ בטבע, הייתי שמחה להיות שם בהפסקות כדי להיות יותר ביחידות עם עצמי, אני מבינה שאסור להתחבא במקומות אלו או לשחק בהם. אסור להיות לבד שמה מסיבות ביטחוניות וחשובות.
לכן אני מציעה לכל אלה שמשחקים בהפסקות מחבואים \ משחקים אחרים בשיחים, למצוא מקומות מחבוא חדשים.
Ofakim Blog 
רומי איזה יופי כל הכבוד. זה נכון כל כך! אני חושבת ש"תופסת שבויים" זה בעצם "דגליים"?
יעל