אהבה מרכלת / סיפור מאת תומר ב. ושיר ש. כיתה ו'

"נו, ספרי מי הזוג החדש!", לחצה שני על חברתה ענבל.

"אני לא יכולה להגיד, הבטחתי לא לספר לאף אחד.." אמרה ענבל ושמה יד על פיה.

"נו.. אני לא אגלה. מבטיחה!" המשיכה שני ללחוץ.

"טוב, אגלה לך בתנאי שתשבעי שאת לא מגלה לאף אחד!" אמרה ענבל בלחץ.
"נשבעת" אמרה שני ושמה את ידה על לבה כאות לשבועה.
"שירי ורון" מלמלה ענבל והשפילה את ראשה כמתחרטת.

***

"שמעת מי הזוג החדש?" אמרה שני ושכחה מהשבועה לחברתה.

"לא.. מי זה?" עיניה של בר נצצו.

"אה.." שני נזכרה לפתע בדבריה של חברתה, "אני.. אני לא יכולה לספר!"

"שני, אז למה סיפרת לי? למה את לא יכולה לומר?" התעצבנה בר.

"כי.. כי הבטחתי שלא אגלה!" אמרה שני ונשכה את שפתיה.

"אוף! את סתם מגרה אותי עכשיו!" אמרה בר ברוגז.

"אני מצטערת, לא התכוונתי," התנצלה שני, "באמת שלא.."

"אם אני אגלה לך סוד שלא גיליתי לאף אחד, את תגלי לי את שלך?" שאלה בר בסקרנות.

"בסדר. אם תבטיחי שלא תגלי. אסור שזה יוודא לשאר ילדי הכיתה!" אמרה שני.

"מבטיחה! מבטיחה! אבל תבטיחי גם את שלא תגלי את סודי!" אמרה בר ונראתה חשדנית.

"ברור שאני לא אספר," אמרה שני ונזכרה בהבטחה לחברתה ענבל, "כל הסודות שמורים אצלי בבטן!".

"שירי ורון" המשיכה שני, "ומה סודך?".
"מה?! שירי ורון? איך זה ייתכן?" השיבה בר והבעת אכזבה נראתה בפניה.

"מה קרה?" שאלה שני, "אל תגידי לי שגם את…" שני לא הספיקה לסיים את המשפט.
"כן, אני מאוהבת ברון" אמרה בר בביישנות. "זה הסוד שלי ורק את יודעת אותו, אבל עכשיו… עכשיו הוא לא משנה כבר." אמרה בר בעצב והלכה.

למה, למה סיפרתי לה את זה? הרי הבטחתי שלא לגלות את הסוד! חשבה שני ונראתה מפוחדת.

***

צלצול נשמע ברחבת בית הספר. קבוצות תלמידים נכנסו לכיתותיהן ושררה דממה.

אף מורה לא העלתה בדעתה, שבכיתה ו' שלישית מתנהלות שיחות מאחורי גבה.

"שמעת על הזוג החדש?" קראה עדן את הפתק שהועבר אליה מהשולחן ממול.

עדן החלה כותבת על גב הנייר, "לא… אבל אני חושבת שאני יודעת". עדן הביטה לצדדים במהירות ושלחה את הפתק לכיוון חברתה בר.

"מי????" כתבה בר והחזירה לעדן פתק חדש.

"מור ונבו" כתבה עדן כלא בטוחה.

כאשר קראה בר את הפתק, הרימה את ראשה וסימנה לשלילה.

"מור ונבו חברים? לא ידעתי! אבל יש זוג אחר.." כתבה בר במהירות והחזירה את הנייר לעדן.

"לא, אבל זה נראה ככה.. מי הזוג הנוסף?" כתבה עדן והדגישה את דבריה.

"אני לא בטוחה שאני יכולה לספר" כתבה בר ומיד הוסיפה עוד שורה מתחת, "הזוג הוא…"
"סליחה?! אני מפריעה לך? אם זה משהו מעניין, אולי תשתפי גם אותנו!" אמרה המורה רינה בכעס.

בר הרימה את ראשה והפסיקה לכתוב.

"שום דבר מעניין" אמרה בר.

"אם כך, תועילי בטובך להקשיב לנאמר בכיתה." אמרה רינה וחזרה ללוח.

בר סימנה לעדן לגשת אליה אחרי השיעור. וכך היה.

 

בר גילתה את הסוד לעדן, שהעבירה לסתו, שהעבירה לאורן, שהעביר לאורלי, שהעבירה להילה, שהעבירה לדורון, שהוא החבר הכי טוב של רון.

***

"מה? את בטוחה?!" שאל דורון מופתע, "לא יכול להיות!"
"בטוח במאה אחוזים. כל הכיתה כבר יודעת, איפה אתה חי בנאדם?!" אמרה הילה והלכה לכיתה.
אם אני החבר הכי טוב של רון, למה רון לא סיפר לי וכבר סיפר לאחרים?! יכול להיות שהוא כועס עלי? חשב דורון ורץ לחפש את רון.

***

"אחי, תגיד, הכל בסדר בינינו?" שאל דורון בלחץ.

"הכל סבבה, למה אתה נראה מודאג?" שאל רון ולא נראה שמשהו חדש קרה.

"למה לא סיפרת לי על שירי?!" התעצבן דורון, "אני החבר הכי טוב שלך!".
"על מי? מה יש לי לספר לך על שירי?" שאל רון.
"אל תראה כזה תמים, אני יודע הכל." אמר דורון. "אתה ושירי זוג! כל הכיתה כבר יודעת, אז אין לך מה להסתיר." אמר דורון ושילב את ידיו.
"אני ושירי לא חברים! נראה לך שלא הייתי מספר לך דבר כזה? וחוץ מזה, אני בכלל מאוהב בבר…"
אמר רון בביישנות ובראש מושפל. "מי המציא את השמועה הזו? זו בטח יעל הרכלנית הזו, חכה חכה מה אני אעשה לה!" אמר רון מעוצבן ורץ לכיתה.
אם כך, למה כל הכיתה חושבת שהם חברים? מי המציא את זה?! חשב דורון ורץ בעקבות חברו.

***

 

"הקשיבו כולם!" אמר רון באמצע הכיתה ונעמד על כיסא. "אני לא יודע מי המציא את השמועה והפיץ אותה ברחבי הכיתה, אבל שירי ואני לא חברים!" קרא רון וחיכה לתשובה.

יעל נעמדה במרכז המעגל וקראה: "הכיתה הזו יבשה, הייתי חייבת להרטיב אותה קצת באיזו רכילות מעניינת!"

"את רוצה רכילות? הנה חומר טוב!" אמר רון וקרע ברך מול בר, "בר, את רוצה להיות חברה שלי?" שאל רון בחיוך מבויש.
"זה באמת או רק בשביל הרכילות?" שאלה בר והסמיקה.

"לא מעניינת אותי הרכילות" אמר רון, "אני רק רוצה להיות חבר שלך."
"אז ברור שאני מסכימה!" אמרה בר וחיבקה את רון חזק חזק.

 

"שני! הגיע הזמן לקום! את לא רוצה לאחר לבית הספר!" קראה אמה של שני וליטפה את ראשה.

שני התעוררה בבהלה מהחלום המסובך שחלמה.

"מוטב שאקום" אמרה שני. "יש לי הרבה מה לעשות היום".

בכיתתה הגיעה ענבל בריצה לכיוונה.

"שמעת מי הזוג החדש?" שאלה ענבל, ושני עם חצי חיוך ענתה, "לא, וזה לא מעניין אותי!".

 

 תמונה חופשית: http://www.images.com

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שיר ש., תומר ב., עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על אהבה מרכלת / סיפור מאת תומר ב. ושיר ש. כיתה ו'

  1. אופיר ברנר הגיב:

    לשיר ותומר, אהבתי את הסיפור, תמשיכו לכתוב!!! 3>
    מאופיר ברנר(:

  2. רוני הגיב:

    שיר אהבתי את הסיפור שלך הוא טוב ומעניין וגם מסקרן כשקארתי לא רציתי להפסיק רציתי להמשיך ולדעת עוד ועוד תמשיכי לכתוב סיםורים מעניינים

  3. ענבל ושני הגיב:

    שיר ותומר היקרות ,
    אנחנו נתבע אתכן !!!!! מתי כתבתן את הסיפור הזה ?!?!?!?!?!?!?

    בתודה שניק וענבלול .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s