אני לא מוכן (ביקור סופרים ומאיירים בבית הספר) / שיר ש. כיתה ו'2

 

"הי, רועי! שמעת מי בא היום לכיתה?!" קרא דור וקפץ בהתרגשות. רועי הביט בו במבט עייף וקבר את ראשו בתוך ידיו.

"אחי אתה פה?!" דור התקרב לחברו העייף.

"מה? מי מגיע היום?" שאל רועי ונראה שלא הסתקרן במיוחד.

"יוסי אבולעפיה!" דור נראה נרגש לעומת חברו.

"יש! איזה כיף! אני ממש מאושר.. לא מספיק להם?! הם הביאו בשנה שעברה את גלילה רון פדר! מעניין את מי הם יביאו בשנה הבאה!"

"שאלתי את המנהלת, את…"

"לא מעניין אותי את מי הם יביאו בשנה הבאה!" קרא רועי ברוגז.

"מה? אתה לא שמח?! נראה סלבריטאים!" דור כל כך התרגש שנפל לאחור ונשכב על הרצפה.

"איזה סלבריטאים ואיזה נעליים?! הם סתם כותבים ספרים שאני בכלל לא קורא!".

"אז להבא תקרא! מפסידים שיעורים, איך אתה לא שמח?!"

"עדיף לשמוע את המורה מדברת מאשר לשמוע סופר שמבזבז את זמנו החופשי בהעברת הרצאה משעממת לתלמידים!" אמר רועי ברוגז ורקע ברגליו בחוזקה.

 

בעוד שלושים דקות, כשהפסקת האוכל תגמר, יצלצל הפעמון והתלמידים יתקדמו לעבר ההרצאה עם הסופר והמאייר יוסי אבולעפיה.

רועי קבר את ראשו במשך כל ההפסקה עד שצלצול קטע את מחשבותיו והוא נאלץ לקום ולהתקדם לעבר ההרצאה בחוץ. הוא התקדם לאט כמנסה להגיע בסוף המפגש.

 

בלית ברירה, נאלץ רועי להתיישב מהר לפני שההרצאה תתחיל.

לאחר שלוש דקות של פטפוטים התקדם לעבר התלמידים איש מבוגר שכפי הנראה, היה יוסי אבולעפיה.

 

"הנה זה יוסי אבולעפיה! הצייר והסופר המפורסם ברחבי הארץ!" שמח דור והצביע על הסופר והמאייר שעמד באמצע הרחבה וחיכה לשקט. מחיאות כפיים נשמעו לשמע פתיחת ההרצאה.

"יופי, אני היחיד שהולך לסבול מההרצאה. שוב פעם, אני היוצא דופן בין חבריי"

חשב רועי וחיפש בעיניו עוד ילדים שנראו משועממים. אבל כולם הביטו ברצינות על האדם שעמד לפניהם ודיבר.

 

"דור, אתה יודע, שמעתי שליאור…"

"שש.. הוא מדבר, אתה לא נותן לי לשמוע!" אמר דור וסימן לשקט.

רועי הפסיק לדבר. חבל, חשב, הוא היה רוצה לדעת שליאור נפרדה מיואל.

"מי שיש לו שאלות, מוזמן לשאול!" אמר יוסי אבולעפיה לאחר שהסביר על עצמו ועל מקצועו. ידיים הורמו למעלה וביניהם ידיו של רועי התנוססו.

 

"כן, אתה!" אמר אבולעפיה ונתן את רשות הדיבר לרועי שלרגע נראה מבולבל.

"לא קשה לך לכתוב או לאייר סיפור כשכל הזמן קוראים לך לביקורים בבתי ספר?". מי שחשב שמשהו אחר העסיק את רועי באותו הרגע, כנראה טעה. התשובה לא הפתיעה את רועי.

"בכלל לא, מהביקורים אני לוקח השראות לסיפורים הבאים שלי. מאוד כיף לי לשמוע את דעתם של הילדים…" ענה יוסי אבולעפיה קצרות והמשך לשמוע שאלות נוספות. התשובה דווקא מצאה חן בעיני רועי.

 

רועי החל להקשיב והתעניין מאוד, השתתף ופעל.

"למשהו יש משהו לומר?" שאל יוסי לבסוף. רועי הרים את ידו ושוב קיבל את הרשות לדבר.

"בהתחלה, חשבתי שאתה סופר שבא רק כדי לדבר ולדבר, כמו הרצאות אחרות. אבל עכשיו, הבנתי שזה בכלל לא נכון!" רועי סיים את דבריו וחיכה לתשובה.

"תודה רבה, ילד. אני לא שמעתי מעולם אמירה כזו יפה!"

 

**********

 

"אבא, יוסי באמת כתב את זה עלייך?" שאלו עינת וגיא.

"כן, באמת, אני זוכר את זה כאילו היה אתמול." אמר רועי וחייך חיוך רחב לילדיו.

 

בקרו באתר הרשמי של יוסי אבולעפיה

 

תמונה: http://net.nrg.co.il/online/maavaron.html?back=http%3A//net.nrg.co.il/online/47/ART1/889/897.html&name=tarbut#loaded

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שיר ש., עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s