מכתב אישי / נוגה צ. כיתה ו'2

CB015977

כל שנה אני שואלת את עצמי: למה? למה לא הסכמת ללבוש את אפוד המגן? למה?למה היית נחוש בדעתך לעשות מעשה שכזה?

כעת, אתה לא נמצא בינינו, בין החיים… אתה מוכר לי כל כך אך גם לא…

האם אתה חושב שאפשר לסלוח ליגאל עמיר על מעשהו החפוז?

יש אנשים, יש כאלה שחושבים שזהו, זה נגמר והוא יכול ללכת לדרכו. האם הוא מרגיש שלם עם מעשיו?

בכל פעם שאני שומעת את שמך, "יצחק רבין", עולות הרגשות, הרגשות של העצב, וייסורים אשר לא נפסקים. לבי פועם חזק יותר ויותר בכל רגע…

אילו ידעת שזה עומד לקרות, מה הייתה עושה?

הרוצח חסם את החלום,

אתה היית סוג של אגדה של ישראל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה נוגה צ., עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s