גשם / עפרי כ.

falling_water_rain_279538_l

עוצמת הפגיעה הייתה כה חזקה שבכלל לא היה לי אכפת מטיפות הגשם שטפטפו והרטיבו אט-אט את כולי. עמדתי בתחנת האוטובוס, מביטה אל האופק.
הגשם ששטף אותי עורר בי מחשבות, הבטתי בגשם ועלה במוחי דימוי- גשם הוא כמו הבעיות של החיים, בקושי מורגש, אבל בשקט ולאט-לאט מתגבר וכבר אי אפשר להתעלם מזה.

לאחר כמה דקות, הטיפות שלא הפריעו התגברו והפכו למבול, לא יכולתי להתעלם מזה יותר, בדיוק כמו הכאב בלב!
הרגשתי כאילו אני צריכה לסחוב על גופי מטען כבד, ולא רק מהגשם!
לא ריציתי לשמור את הכאב לעצמי, צעקתי לרחוב, אולי ההוא שפגע בי ישמע? שידע כמה נפגעתי, ושאני לא אסלח לו בחיים, אבל כמו שאני מכירה את עצמי, מהר מאוד אני אשכח מהעניין, אבל כרגע? זה לא יוצא לי מהראש, כבר לא הצלחתי להבדיל בין הגשם לבין הבכי.

נכנסתי לתחנת האוטובוס, לחזור הביתה לא הייתה אפשרות בכלל. כמה שרציתי להתכרבל בשמיכת הפוך וכמה שרציתי להיות בבית החם, לא יכולתי לחזור מרוב בושה!
דווקא עכשיו, שאני כל כך צריכה מישהו לדבר איתו, לחבק אותו, לא להפסיק לדבר ושהוא יקשיב, דווקא עכשיו, אין לי עם מי להתכרבל בחיבוק חם, אוהב ודואג.
לא היו אנשים ברחוב, פרט לזוג חברים שהלכו חבוקים מול הפרצוף שלי. חשתי צביטה בלב…
הרגשתי כל כך מושפלת ובודדה, חשבתי שאשאר לבד כל החיים שלי!

לאחר חצי שעה שבה ישבתי והסתכלתי על המכוניות והולכי הרגל שהצטברו עם הזמן, קמתי והתחלתי ללכת ברחוב, לא היה לי ברור לאן ולמה, פשוט הלכתי, ישר, ימינה, שמאלה…

אחרי דרך ארוכה, שבחיים לא הלכתי בה, הגעתי הביתה, הסתכלתי על הבית ועדיין, למרות שכבר הרגשתי יותר טוב, לא יכולתי להיכנס… ישבתי על המדרכה מול הבית ולא עשיתי כלום, לא חשבתי על כלום, פשוט ישבתי.

 תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה עפרי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על גשם / עפרי כ.

  1. אפרת הגיב:

    עפרי,
    הסיפור שלך מדהים. אני לא מבקרת ספרות אך נראה לי שהוא כתוב ברמה גבוהה מאוד.
    כשקראתי אותו, הטרידה את מנוחתי השאלה המתבקשת האם מדובר כאן בווידוי אישי או שזהו סיפור דמיוני.

    כאמא לילדים חשוב לי להגיד לך שהבית הוא המקום בו ניתן לדעתי, לשתף ולפרוק כעסים, עלבונות ופחדים. נסי. במידה ולא, תמיד אפשר למצוא מקומות אחרים.

  2. עפרי הגיב:

    תודה רבה.
    הסיפור הוא דימיוני לגמרי, שומדבר ממנו לא קרה לי…
    שמחתי לקרוא את תגובתך, עפרי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s