נבחרת הכתיבה – סיפור / עפרי

אני כותבת סיפורים מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד חילקו לי מחמאות על הכתיבה שלי, אמרו לי שיש לי שפה עשירה, פיסוק נכון ורעיונות מדהימים. תמיד אהבתי לכתוב ובזמני הפנוי הייתי כותבת סיפורים. כשנתנו עבודות כתיבה בכיתה, תמיד הייתי שמחה ודמיינתי בראשי איך אני אכתוב ומה…
כשהמורה הודיעה שיש "נבחרת כתיבה", של הילדים המצטיינים בעברית, מיד ידעתי שאני אהיה בזה, כל כך רציתי וקיוויתי. המורה אמרה שהיא תגיד מי ב"נבחרת כתיבה" בסוף היום…
בסוף היום, המורה שלי חילקה פתקים לילדים הטובים בעברית, ואני הייתי ביניהם! כל כך שמחתי, התרגשתי ורציתי לספר לכל העולם!!!
כשאמי חזרה הביתה מיד סיפרתי לה שהתקבלתי ל"נבחרת כתיבה" של בית הספר, סיפרתי לה בפרטי פרטים, מה הרגשתי, מה המורה אמרה, אפילו הראיתי לה את הפתק שמכריז רשמית שאני ב"נבחרת כתיבה"!
הגיע יום שלישי, היום בו נפגשת הנבחרת. הרגשתי מיוחדת, מבין כל הילדים בשכבה, אני ועוד כמה ילדים בלבד, נבחרנו לייצג את בית הספר בזכות הכתיבה שלנו. המורה אמרה שנצטרך לכתוב על כל מיני נושאים הקורים בארץ, חגים, מלחמות ודברים בבית הספר. היא הסבירה שלפעמים היא תראה עבודות של הילדים ואנחנו נצטרך לתת ביקורת שתוכל לעזור לילד "להעשיר" את עבודתו.
לא רציתי שיראו את עבודתי, אני אף פעם לא הראיתי את הסיפורים שלי בעבר, אולי רק לחברות, אבל זהו… בעבר לא הסכמתי למי שביקש לראות את כתיבתי.
היום, אנשים שאני ממש לא חברה שלהם והם לא קשורים אלי (חוץ מהעבודה שאני איתם בשכבה, ואנחנו טובים בעברית), יראו את כל מה שאני כותבת!!! ולא רק הם, המורה באה ואמרה לנו דבר מפתיע מאד, לנבחרת יש בלוג באינטרנט!
"איזה מגניב" חשבתי לעצמי, אבל אחר כך, כשהתברר לי שזה מאד קשה לזכור לשלוח למורה טקסטים בדואר אלקטרוני, חזרתי בי, ואפילו עברה בי המחשבה לפרוש.
דיברתי עם המחנכת שלי על זה, והיא אמרה לי לדבר על זה עם המורה שמנהלת את הנבחרת כתיבה…
לפני השיעור באתי אליה לשיחה וסיפרתי לה מה שמציק לי, שאני חושבת לפרוש, מכיוון שאני אף פעם לא זוכרת לשלוח לה עבודות ושאני שונאת שאומרים לי מה לכתוב, בעיקר על דברים שלא מעניינים אותי!

עפרי

תמונה חופשית: http://www.sxc.hu/photo/1166381