אמא יולדת לקראת המבחן באנגלית – סיפור

 

 

לא יכול להיות!" צעקה דייזי ברגע ששמעה את הבשורה מפי אמה.

"באמת? יהיה לי…. אח קטן?!" "כן" ענתה אמה , נסערת כולה. "בן או בת?" שאלה דייזי. "המיילדת אמרה שזה בן". ענתה אמה. דייזי קפצה משמחה, כולה זוהרת, נוצצת ומאושרת עד הגג. בעוד הינה נרגשת, הלכה היא לביתם של שני חבריה הטובים ביותר, האחד, ריי והשניה, היידי. שני החברים התרגשו מאוד בשמעם את הבשורה המשמחת.

 

דייזי הייתה כל כך מאושרת, עד שהמבחן הגדול שציפה לה למחרת, פרח מזיכרונה. המבחן שעמד בפתח היה באנגלית, המבחן שמסכם את מחצית השנה. דייזי הייתה חייבת לקבל 100 בעוד מבחן אחד. בכל המקצועות קיבלה 100, חוץ מי באנגלית.  היא רצתה לקבל ,100 לא בגלל הציונים הסופיים של המחצית, אלא כדי שהוריה יקנו לה את הקורקינט שביקשה. דייזי לא אהבה אנגלית, לא הייתה טובה בה,  ולא ניסתה להשתפר במקצוע.

 

"אמא? אמא?", שאלה דייזי כשפתחה את דלת ביתה. אביה אמר:"אמא בבית החולים, לקחנו אותה לפני כחצי שעה, היא הרגישה מסוחררת ".

"היא יולדת? עכשיו?" שאלה דייזי בהתרגשות. "אני עוד לא יודע, הרופאים בבית החולים הבטיחו שימשיכו לדווח על כל מקרה חריג".

 

"טוק-טוק-טוק", נשמעה דפיקה בדלת. "אני אפתח!" צעקה דייזי, כולה נלהבת, "אולי זו שליחות מבית החולים, אולי קרה משהו"..

 

" היי, ריי, מה שלומך? היידי, הגעתם בדיוק בזמן! אני ואבי מחכים בהתרגשות לדיווחים נוספים מבית החולים. כרגע, אמי מאושפזת, אנחנו עוד לא יודעים מה קורה, ניסע אליה עוד מעט.  אני כל כך מתרגשת!!!" אמרה דייזי.

"טוק-טוק-טוק", נשמעה דפיקה עזה בדלת. "שמישהו יפתח לי!!!" נשמע קול חזק ומאיים מבחוץ. זו הייתה מנדי, אחותה הגדולה של דייזי, ששוב שכחה את המפתח בלוקר בבית הספר. מנדי תמיד מגיעה מאוחר, ושוכחת את המפתחות. היא עושה בייביסיטר לתינוקות של השכנות ממול.

 

"השעה כבר 20:00 בערב ועוד לא קיבלנו אף לא דיווח אחד!!!, אני כבר מתחיל לדאוג". אמר אבא באנחה גדולה.

 

"דייזי!!!! את לא תאמיני! כרגע התקשרו אליי מבית החולים!!!, הלידה החלה!!!!, בואי נמהר ונצא עכשיו! " צעק אבא. "אני באה, אני באה!!" השיבה דייזי. בבית החולים מיהרו אבא ודייזי לכיוון חדר היולדות.

 

"אמא! כמה טוב לראותך! התגעגעתי אליך המון!!!" אמרה דייזי לאמה כאשר פגשה אותה.

 

" הלידה עברה בשלום" סיפרה דייזי לחבריה, "ראיתי תינוק נולד! הוא היה כל כך חמוד". . "נו…ואיך קראתם לו?" שאלו ריי והיידי. "בן, פשוט – בן.  לא היה לנו זמן לחשוב על שם, ומאחר שהתינוק הוא בן, פשוט נקרא לו בן".

 

אחרי שאביה חזר הביתה אחרי לילה סוער, הוא נח קצת ולפתע נזכר במבחן באנגלית של בתו. "חמודה, אין לך איזה מבחן באנגלית להתכונן אליו?" שאל. דייזי נזכרה פתאום גם היא, וענתה "כן, אני אעלה לחדרי להתכונן". כפי שסיפרתי, למרות שדייזי לא אהבה אנגלית,  היא מאוד רצתה את הקורקינט החדש שהבטיחו הוריה לקנות לה אם תסיים את המחצית עם מאיות בתעודה. דייזי ניסתה להתכונן, אך לשווא. היא לא הצליחה להבין באיזה חומר מדובר כי לא טרחה להשקיע מתחילת השנה עד לסוף המחצית הראשונה, כחמישה חודשים. דייזי לא ידעה אפילו קמצוץ מהחומר הנלמד במשך המחצית.

היא ביקשה מחבריה שיעזרו לה להתכונן. ריי והיידי ידעו את החומר כי טרחו הם להתכונן וללמוד. הם עבדו והתכוננו כל הלילה.

 

למחרת, הרגישה דייזי שהיא יודעת את החומר, שהיא מוכנה למבחן הגדול ושהיא תצליח בו.

 

המורה אליזבת,  המורה לאנגלית של תלמידי כיתות ד', הגישה להם את המבחן. המבחן נראה קשה. דייזי ניסתה להיזכר במה שלימדו אותה חבריה. היא הרגישה שהיא מבינה את החומר ומצליחה להשלים את הפער של חמשת החודשים בהם לא למדה ורק הסתכלה מהצד. התלמידים הגישו את המבחנים, והמתינו לתוצאות.

 

למחרת, הסתכלה דייזי על לוח המודעות וראתה שקיבלה רק 85 במבחן. הוריה ניחמו אותה. "אל תדאגי חמודה, אנחנו בכל זאת נקנה לך את הקורקינט שביקשת". אמר אבא. "באמת?! למה? הרי אני לא קיבלתי 100 במבחן" ענתה דייזי. "נכון, אבל העיקר שניסית, את למדת כל הלילה לקראת המבחן, התאמצת מאוד כדי לדעת ולזכור חומר של חמישה חודשים בהם לא למדת. מגיע לך פרס". ענה אביה. "תודה" אמרה דייזי. "לילה טוב". בירך אבא.

 

 

מור .ל.

 

תמונה חופשית:  http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=251621

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה מור ל., סיפור, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על אמא יולדת לקראת המבחן באנגלית – סיפור

  1. ניקי הגיב:

    מור שלום,

    אשמח לשמוע ממך ומהקוראים אם אתם חושבים שמגיע לדייזי קורקינט או לא.

    עוד נושא שמעניין לחשוב ולהגיב עליו הוא הציפייה של הוריה ושל דיזזי עצמה, לקבל רק 100 ולא ציון אחר במבחן או בתעודה. האם זה מציאותי? האם זה הוגן?

    אני מחכה לתגובות,
    שבת שלום,
    ניקי

  2. עדי הגיב:

    היי מור,
    יש לך אחלה סיפור, הוא מעניין…
    עדי

  3. דורית אשר הגיב:

    הי מור
    כל הכבוד על הסיפור הארוך. מאיפה הרעיונות לשמות ? הכי בולט השימוש שלך בסימני פיסוק. יופי. המשיכי לכתוב ואני אמשיך לקרוא. כווני אותי לקרוא אם שכחתי.
    להתראות
    דורית א

  4. יהודית הרשקוביץ הגיב:

    מור שלום,
    שמי יהודית ואני מורה ומדריכה מתחום השפה וחברה טובה של ניקי שהזמינה אותי להכנס לבלוג שלכם.
    נכנסתי לקרוא את סיפורך כי הסתקרנתי מהשם בו בחרת
    "אמא יולדת לקראת המבחן באנגלית",ניסיתי לשער על מה יספר הסיפור ולכן החלטתי לקרוא אותו.
    יש חשיבות רבה לבחירת השם,מעניין אם בחרת בו לפני כתיבת הסיפור או רק בסיומו.
    מה לדעתך יוכלו ילדים אחרים ללמוד ממנו?
    האם רק לציון המספרי יש ערך או אולי ההשקעה היא הדבר המשמעותי? מעניין מה את חושבת…

    בהצלחה רבה לך בהמשך כתיבתך.
    שלך
    יהודית

  5. מור הגיב:

    לדעתי, ילדים אחרים יוכלו ללמוד לא להילחץ ממבחנים ולראות את הצד הטוב שבדבר.

  6. מור הגיב:

    אני חושבת שילדים יוכלו ללמוד לא להילחץ ממבחנים
    ולראות את הצד הטוב שבדבר.

  7. יהב הגיב:

    מור,
    סיפור יפה אהבתי אותו מאוד תמשיכי לקורא סיפורים מעניינים

    יהב ♥

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s