אני מאוד אוהבת לצייר,לבלות עם חברות.

ביום שישי הקרוב אני אצטרף לחוג יצירה של תום דויטש אשר אימי איתה פעילה לכך שהחוג הזה יתקיים ויפעל.

בחוג נצייר ונעסוק בחומרי יצירה במרחב צעיר בקיבוץ, אשר בו תום דויטש עובדת.

חוג היצירה יתקיים בימי שישי בשעה 13:15.

בחוג נעסוק בציור, צבעי מים, צבעי פסטל, פנדה, פיסול ועוד.

אני מאוד נהנית מציור כי כל הזמן אני משתפרת וכך אני מציירת יותר יפה.

מאד כיף לצייר כי אתה מגלה על עצמך דברים שלא ידעת. כל אחד לומד על עצמו המון.

לפני כמה שנים הייתי בחוג ציור פעם בשנה הייתה בניית בית ממתקים. לאחר שלוש שנים פרשתי מחוג זה ועברתי לחוג קרמיקה. בקרמיקה, כל שנייה הייתה חוויה מצחיקה מאוד. המורה למידה המון, אבל בחוג הכי אהבתי את מסיבת פורים כשעשינו מסיכות גבס וצבענו אותן. לאחר מיכן עשינו משתה ואחת הילדות מהחוג הבוגר הכינה בראוניז וילד אמר לה שהוא מאוהב בבראוניז שלה וכולם צחקו.

מאוד רציתי להמשיך בחוג הקרמיקה אבל המורה לא רצתה להמשיך.

אני מאוד מחכה לחוג היצירה ומאוד מאוד רוצה להשתתף בו.

   

תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=266325

ישנם אנשים שלא חושבים פעמיים ולוחצים על ההדק ללא סיבה. למעשה, יגאל עמיר הוא דוגמא לבן אדם שירה בראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, בשבילו ולא בשביל טובת הכלל.

אני חושבת שדרך זו היא דרך נוראית. הדרך שבחר הרוצח להביע את דעתו, שגויה. ועל זה הוא שילם את מחירו בכלא.

אני חושבת שאם הרוצח היה ערבי מהשטחים, היינו מבינים ומעכלים את זה יותר בקלות. אך הדבר לא קרה, והמתנקש הוא לא אחר מאשר יהודי. יהודי השתמש באלימות כלפי ראש הממשלה יצחק רבין וגרם למותו.

לדעתי, מי שמשתמש באלימות כזו, צריך לטפל בו.

רצח רבין גרם להריסת התקווה שהייתה לנו לשלום. אותו מתנקש יהודי לא היה בעד דרך זו, וחשב שרצח זה הדרך הכי טובה כדי לפתור את 'הבעיה'. לצערנו הוא הצליח. עם מותו של רבין נפסק תהליך השלום.

זה היה איום ונורא מה שקרה בכיכר, בלי שום סיבה מוצדקת נורה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

העצב, הכאב והדמעות שראיתי בקלטות, כאבו לי עד מאוד.

קשה לחשוב על כך, גם אם לא זכיתי לראותו, להכירו ולהבין מי היה רבין. לא היה איש אחד כמעט שלא הזיל דמעה אחרי הרצח. אני מקווה שמקרה כזה לא יחזור עוד לעולם.

אני רק רוצה שיום אחד יקום ראש ממשלה שידע לעשות לפחות חצי ממה שיצחק רבין עשה.

יצחק רבין לא וויתר על השלום, גם כאשר איימו על חייו, הוא היה נחוש בדעתו להביא את השלום על ישראל.

ועל זה, מגיע לו למות?

ויגאל עמיר? שיירקב בכלא, זה מה שמגיע לו.

 

 

 

 

התחביב שלי הוא לשיר. אני מאוד אוהבת לשיר מכיוון כשאני שרה, נעים לי בנשמה, ואני חושבת שזה מאוד נעים לאחרים ששומעים.

אני שרה בכל זמן אפשרי, בכל מקום אפשרי. יש לי חוג מקהלה (אבל זה יותר כמו פיתוח קול) באולפנה.

בדרך כלל אני שרה מול המחשב מפני שאני שמה את המוזיקה של השיר, וגם לפעמים אני מעלה את המילים על המסך. לרוב אני מכירה את המילים בעל פה.

אני מאוד מחוברת למוזיקה ולשירה כי אני חושבת שהן מועילות לנשמה, מרגיעות, נעימות ומוציאות את כל הרגשות מהגוף.

אני מעדיפה מוזיקה ישנה, שירים של פעם הכי מרגשים אותי.

לדעתי המוזיקה טובה והמילים יותר מעמיקות ויותר מרגשות.

אנחנו כל הזמן מוקפים במוזיקה ובשירים.

יצא לי כבר די הרבה להופיע מול אנשים.

אני כבר מרגישה בטחון רב על הבמה, לא רק בשירה אלא גם בריקוד ובמשחק.

המשפחה שלי מצד אמא, מאוד מוזיקלית וכולנו שרים הרבה. גם אבא שלי מוזיקלי. אני חושבת שהמוזיקה עוברת אצלי בדם ולכן אני כל כך אוהבת אותה.

אני בטוחה שלכל אחד יש פינה בלב שבה הוא אוהב מוזיקה.

 

תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=221515

אני מנגנת בתופים.

התחלתי לנגן בסוף כיתה ג' והיום אני בכיתה ה' ומנגנת יותר משנתיים.

בחרתי לנגן בתופים כי אני אוהבת מוזיקה וקצב וחשבתי שמאוד יתאים לי לנגן בכלי שמאפשר להוציא בעזרתו הרבה אנרגיות.

אני נפגשת לשיעור עם דיויד, המורה שלי, פעם בשבוע, בימי שלישי במקלט המתופפים בקיבוץ.

חוץ מהשיעור הקבוע, יש לכל המתופפים בקיבוץ מערכת מסודרת של שעות אימונים.

דיויד מבקש שנתאמן שלוש פעמים בשבוע או אפילו יותר, אבל אני מאוד עסוקה וזה לא כל כך יוצא.

בהתחלה למדתי לנגן על כרית גומי בעזרת מקלות התיפוף ורק אחרי מספר חודשים עברתי לנגן על המערכת השלמה.

אני לומדת לנגן מקצבים וגם לקרוא תווים.

בכל שיעור אני לומדת מקצבים שונים וגם חוזרת על המקצבים שלמדתי בעבר, כדי לא לשכוח.

כשאני מנגנת, אני מרכיבה על האוזניים אוזניות, כדי להגן עליהן מפני הקולות החזקים של המערכת.

אני אוהבת לנגן בתופים, כשאני מתופפת אני מרגישה את הקצב בגוף שלי!

כדאי לכם לנסות!

רוצים ללמוד עוד בנושא תיפוף?…

http://wapedia.mobi/he/%D7%AA%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A3

 

תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=263861

התעמלות אומנותית

זהו התחביב,

אני אוהבת אותו

כי הוא מלהיב.

 

סרט, חישוק וגם כדור

אלו מכשירים בהתעמלות,

ובעזרת חוג זה

אני שומרת על הבריאות.

 

מותחת שפגאטים,

ממדגרה שלישית כמעט יושבת,

את מקצוע זה אני אוהבת!

 

מביאים מים ובגדים צמודים

גם כשהם טיפה מציקים,

החוג הזה שלוש שעות

בהן אני מפתחת חוויות.

 

 יורדת לגשר

וגם עולה,

מעריצה את אירה ריסנזון

כי היא מעולה!!

 

בתמונה: אירה ריסנזון

http://images.google.co.il

 

בחרתי לספר על החוג טניס שאני משתתפת בו. בחרתי להשתתף בחוג זה כי אני אוהבת לרוץ וזה מוציא אנרגיה.

החוגים של הטניס מתקיימים בקנטרי קלאב בעפולה. החוג שלי הוא בין השעות 16:30עד 17:20, פעמיים בשבוע בימי שני וחמישי.

 לחוג צריך לבוא עם מחבט ומי שרוצה יכול לבוא גם עם מים. צריך לבוא עם בגדים נוחים-לא שמלה לא ג'ינס, לא חצאית ולבנות עדיף לבוא עם שיער אסוף.

ביום שני נמצא מקס (המאמן), שאיתו לומדים חבטות חדשות, וביום חמישי נמצאים עם "העוזרת" שלו שאיתה רק חוזרים על החבטות.

 החוג מתאים לי כי אבא שלי ואחותי גם משחקים טניס ואם יש לנו זמן פנוי אנחנו יכולים ללכת לשחק במזרע או בעפולה.

בסוף השנה שעברה שיחקתי בערך חמישה חודשים. למדתי במהירות את כל החבטות המרכזיות אבל פחות את הטכניקה. זו הסיבה שהשנה שמו אותי בקבוצה של מתחילים. זה מוזר כי אני יודעת את כל התנועות שלומדים אבל הם ילדים נחמדים לכן אין לי בעיה לבוא ולשחק.

 אני נהנת מאוד בטניס ובגלל זה אני אוהבת לבוא כל פעם מחדש.

עם תרצו לדעת עוד על טניס תלחצו כאן:

www.dafhabait.co.il/Index.asp?Id=336

תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=243696

רבין

 ספרו לי שהיה ראש ממשלה.

רבין

ספרו לי שהיה איש שלום וחזון.

רבין

ספרו לי שהיה איש משפחה וסבא אוהב.

רבין

ספרו לי שנרצח.

רבין

ספרו לי שהיה עצוב, אנשים היו עצובים ורבים בכו בכיכר.

רבין

ספרו לי שהדליקו נרות.

רבין

 אני נולדתי שלוש שנים אחרי הרצח הנורא אבל ספרו לי וספרו לי וספרו…

אני מרגישה שגם אני עצובה כי לא הספקתי להכיר איש מיוחד.

המשיכו לספר לנו כדי שלא נשכח!

כל שנה אני שואלת את עצמי: למה? למה לא הסכמת ללבוש את אפוד המגן? למה?למה היית נחוש בדעתך לעשות מעשה שכזה?

כעת, אתה לא נמצא בינינו, בין החיים… אתה מוכר לי כל כך אך גם לא…

האם אתה חושב שאפשר לסלוח ליגאל עמיר על מעשהו החפוז?

יש אנשים, יש כאלה שחושבים שזהו, זה נגמר והוא יכול ללכת לדרכו. האם הוא מרגיש שלם עם מעשיו?

בכל פעם שאני שומעת את שמך, "יצחק רבין", עולות הרגשות, הרגשות של העצב, וייסורים אשר לא נפסקים. לבי פועם חזק יותר ויותר בכל רגע…

אילו ידעת שזה עומד לקרות, מה הייתה עושה?

הרוצח חסם את החלום,

אתה היית סוג של אגדה של ישראל.

שלום יצחק,

בחיים לא הכרתי אותך אבל נדמה לי שכן.
אני יודעת איך אתה נראה מצילומים ומסרטונים,
אני יודעת איך אתה נשמע מסרטים והקלטות.
אני יודעת מהי סיבת המוות שלך, ממידע כללי.

אני לא מכירה אותך אך אני מעריכה אותך, מתגעגעת ואוהבת.

 פעם משפחתי ואני היינו במסעדה והייתה על הדלת מדבקה עם המשפט המפורסם 'שלום, חבר.' לא הכרתי את המשפט ושאלתי את אמי למה המשפט מתכוון. היא הסבירה לי, ומאז אני לא שוכחת ולא סולחת.

כשאני שומעת את שמך: 'יצחק רבין', עולה בי גאווה ושמחה על זה שהיית חלק ממדינת ישראל, ותרמת רבות למדינה. עולה בי עצב על כך שנותר ממך רק זיכרון, זיכרון חזק שחרוט בכוח בליבנו.

'שלום, חבר, אתה חסר!'

 

אם הכל היה אחרת,

אולי לא הייתי פה עומדת,

אם היית פה איתנו היום,

 אולי לא הייתי חושבת על אותו חלום.

 

החלום לשלום ולא לאלימות,

אותו חלום שהפך לסיוט,

החלום שיכל לשנות את הכל,

החלום שאיתו יכולנו בטוב לגדול!

 

ועכשיו, כשראשינו פה מורכנים,

מעלים אנו זיכרונות מאותם הימים,

גם אם אותך לא ממש הכרנו,

כל אחד יודע שהיה טוב, אם היית פה איתנו!

 

אין מילים טובות יותר את חיך לתאר,

מהמילים "לא פיר!".

נתת לכולם פה תחושת ביטחון,

ובשלוש יריות הכל ירד לטמיון.