אני דנה ואני אוהבת לתופף,

זה מה שעושה לי הכי כיף.

 

יש לי שיעור פעם אחת בשבוע,

ואני מנגנת בהרכב באופן קבוע.

 

מנגנת מתווים ומאלתרת חופשי,

התיפוף בשבילי הוא עניין נפשי.

 

כשאני כעוסה, על התופים דופקת,

ובמעשה זה את רגשותיי פורקת.

 

קנו  לי מערכת כבר בגיל שלוש,

ומאז אני נותנת בראש!

 

מתופפת על גופי, על כסא ועל שולחן,

בקיצור, מתופפת כל הזמן.

 

יש לי דרבוקות בכל הגדלים,

החדר שלי מלא בצלילים.

 

משיעור לשיעור תיפופי משתפר,

הלוואי שהיה לי זמן להתאמן יותר…

הכל התחיל כאשר קיבלתי שני גורים קטנים וחמודים מסבתא שלי.

הם היו כל כך קטנים שהם היו עדיין צריכים לינוק מאמם. לחתולים קראנו תום וג'רי ולאמם תוג' (כי אם משלבים את המילים תום וג'רי מקבלים תוג').

הם גדלו וצמחו עד שכבר הצליחו ללעוס את האוכל היבש שנתתי להם מהשקים.

יום אחד הגיע אלי חתול רזה וחמוד, נתתי לו לאכול והוא ממש התענג על האוכל, וגם הוא התחיל להיות אצלי. קראתי לו: גורי כי הוא היה קטן. הוא היה בצבע חום ירקרק.

כעבור שבועיים בערך הגיעו אלי עוד שלושה חתולים שכנראה היו אחים. גם אותם גידלתי. קראנו לאחד מהם, שהיה זכר, רונאלדו, בגלל שהוא ידע לשחק כדורגל ורונאלדו הוא שחקן כדורגל. היה שם עוד זכר, לו קראנו שחורי כי הוא היה בצבע שחור.

הייתה עוד חתולה, לה קראנו כתם כי היו לה כתמים בצבע כתום על הגוף.

החתולים שלי גדלו וכתם הייתה צריכה להמליט. אחרי שכתם המליטה היא הביאה את הגורה לחצרנו וגם היא גדלה כאן, קראתי לה מיצי כי זה שם נפוץ לחתולים.

הייתה תקופה שבה לא נתתי לחתולים לאכול והם הלכו. עכשיו חזרתי לתת להם אוכל ואני שוב מגדל אותם, אומנם זה רק שלושה חתולים ג'רי,תוג' ומיצי.

זו אחריות גדולה לטפל בחתולים, אני נותן להם אוכל כל יום ומחליף להם מים כל שלושה ימים.

אני מאוד נהנה ללטף את חתוליי ולטפל בהם.      

 

התחביב שלי הוא לצייר. אני מציירת אותיות, דמויות מהטלוויזיה ובעיקר – בעלי חיים.

 לרוב, אני מציירת עם עפרון רגיל. אם מתחשק לי אני מציירת עם עט שחור. אני פחות אוהבת לצייר או לצבוע עם צבעים, כמו למשל: עפרונות צבעוניים או טושים. אני גם לא כל כך אוהבת לצייר עם מכחול.

 בדרך כלל, אני מציירת בחדר שלי, כשיש לי שקט. אני מציירת בשעות הצהריים, כשיש שמש ויש לי עוד הרבה זמן ליהנות מזה. אני לא מציירת באמצע השבוע, רק בסוף השבוע. באמצע השבוע יש לי שיעורי בית ואני לחוצה בענייני בית ספר. בסוף שבוע, אני רגועה ויש לי זמן לחשוב.

 אני נהנית מזה כל כך, כי כשאני מציירת, אני מוציאה את כל רגשותיי על הדף. זה משחרר אותי ועושה לי תחושה טובה.

 בבית הספר, לפני שנה, הייתי ב"אתגרים" באומנות. הכנתי, יחד עם עוד כמה ילדות, תפאורה לבית הספר. אני מאוד נהניתי בקבוצה והרגשתי שאני מתאימה. את כל הציורים היפים שאני מציירת, אני מכניסה לתוך קלסר, בקלסר הזה אני שומרת אותם. הציורים שלא יוצאים כמו שרציתי, אינם נכנסים לקלסר ואני זורקת אותם, או מנסה לתקן אותם ואחרי זה שמה אותם בקלסר.

 בזמן האחרון, אני מציירת הרבה כלבים, החיה האהובה עלי. כיף לי לצייר אותה. היום ציירתי כבר כמה.

שבוע טוב לקוראים ולצוות הכותבים,

הסתיו בהחלט כאן. בתמונה רואים את הקשת שראינו אתמול בבוקר מעל העמק .

אני מחכה לטקסטים עשירים ומגוונים בנושא הסתיו.

שבוע טוב!

במשך ארבע שנים אני מתאמן בחוג קפוארה שנערך בגבעת המורה משעה: 19:00- 21:30.

אני אוהב את הקפוארה כי אני מכיר הרבה מאוד תרגילים שמשמשים להגנה עצמית מפני אויבים.

לבוש הקפוארה הוא: חולצה לבנה ומכנסיים לבנות. יש חגורה לפי הדרגה.

בסוף כל שנה נערך טקס מיוחד הנקרא "בטיזאדו" (בפורטוגזית- טקס קבלת חגורה) אשר בו המאסטר בוחן את יכולותיך מהשנה כגון: הגנה, התקפה, וסגנון.

אני בדרגה גבוהה מאוד, צבע חגורתי הוא אפור-כחול. דרגתי היא שישית והחגורה הבאה שאני מקווה להיבחן עבורה היא ירוק-צהוב.

אני יודע הרבה תרגילים של אקרובאטיקה, אני אחד הטובים באקרובאטיקה בקפוארה ובעיקר אוהב סלטות.

אפשר לומר שאני וותיק בקפוארה, התחלתי להתאמן לקראת סוף החופש הגדול של כיתה א'. באותה תקופה התחילה מלחמת לבנון השנייה והביאו לקייטנה מדריכים שהיום הם כבר לא בארץ כי הם חזרו לברזיל.

כשמגיע הסתיו משתנה הכל,
כשמגיע הסתיו אני צובעת את הימים בכחול,
כחול של רוחות וגשמים
כחול שיביא טוב לחיים.

כשמגיע הסתיו העלים נושרים
נופלים ועם הרוח נגררים,
בסתיו מגיע יורה
הילדים משחקים ומאושר כל הורה.

הסתיו זה כאן ועכשיו,
הסתיו הוא עונת הזהב,
זהב של שלכת
שעד סוף הסתיו לא הולכת.

תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=248596

התחביב שלי הוא התעמלות אומנותית.  התעמלות אומנותית היא ריקוד שמשלב גמישות , אקרובטיקה  וקואורדינציה.

אני הולכת לחוג שלוש פעמים בשבוע, שלוש שעות כל אימון.  למאמנת שלי קוראים אנה.

אני בחוג כבר ארבע שנים ואני אוהבת אותו מאוד, כשנכנסים לתחום, אי אפשר להפסיק. אני מאוד נהנית כי הפעילות הגופנית גורמת לי להרגיש טוב.

 בהתעמלות צריך אביזרים כמו בירכיות, חגורת גב, חישוק, כדור, וחבל. צריך גם בטחון עצמי כדי להופיע מול קהל ולהשתתף בתחרויות. אני משתתפת בתחרויות וזוכה במדליות.

 

 

אני מאוד אוהבת לצייר,לבלות עם חברות.

ביום שישי הקרוב אני אצטרף לחוג יצירה של תום דויטש אשר אימי איתה פעילה לכך שהחוג הזה יתקיים ויפעל.

בחוג נצייר ונעסוק בחומרי יצירה במרחב צעיר בקיבוץ, אשר בו תום דויטש עובדת.

חוג היצירה יתקיים בימי שישי בשעה 13:15.

בחוג נעסוק בציור, צבעי מים, צבעי פסטל, פנדה, פיסול ועוד.

אני מאוד נהנית מציור כי כל הזמן אני משתפרת וכך אני מציירת יותר יפה.

מאד כיף לצייר כי אתה מגלה על עצמך דברים שלא ידעת. כל אחד לומד על עצמו המון.

לפני כמה שנים הייתי בחוג ציור פעם בשנה הייתה בניית בית ממתקים. לאחר שלוש שנים פרשתי מחוג זה ועברתי לחוג קרמיקה. בקרמיקה, כל שנייה הייתה חוויה מצחיקה מאוד. המורה למידה המון, אבל בחוג הכי אהבתי את מסיבת פורים כשעשינו מסיכות גבס וצבענו אותן. לאחר מיכן עשינו משתה ואחת הילדות מהחוג הבוגר הכינה בראוניז וילד אמר לה שהוא מאוהב בבראוניז שלה וכולם צחקו.

מאוד רציתי להמשיך בחוג הקרמיקה אבל המורה לא רצתה להמשיך.

אני מאוד מחכה לחוג היצירה ומאוד מאוד רוצה להשתתף בו.

   

תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=266325

ישנם אנשים שלא חושבים פעמיים ולוחצים על ההדק ללא סיבה. למעשה, יגאל עמיר הוא דוגמא לבן אדם שירה בראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, בשבילו ולא בשביל טובת הכלל.

אני חושבת שדרך זו היא דרך נוראית. הדרך שבחר הרוצח להביע את דעתו, שגויה. ועל זה הוא שילם את מחירו בכלא.

אני חושבת שאם הרוצח היה ערבי מהשטחים, היינו מבינים ומעכלים את זה יותר בקלות. אך הדבר לא קרה, והמתנקש הוא לא אחר מאשר יהודי. יהודי השתמש באלימות כלפי ראש הממשלה יצחק רבין וגרם למותו.

לדעתי, מי שמשתמש באלימות כזו, צריך לטפל בו.

רצח רבין גרם להריסת התקווה שהייתה לנו לשלום. אותו מתנקש יהודי לא היה בעד דרך זו, וחשב שרצח זה הדרך הכי טובה כדי לפתור את 'הבעיה'. לצערנו הוא הצליח. עם מותו של רבין נפסק תהליך השלום.

זה היה איום ונורא מה שקרה בכיכר, בלי שום סיבה מוצדקת נורה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

העצב, הכאב והדמעות שראיתי בקלטות, כאבו לי עד מאוד.

קשה לחשוב על כך, גם אם לא זכיתי לראותו, להכירו ולהבין מי היה רבין. לא היה איש אחד כמעט שלא הזיל דמעה אחרי הרצח. אני מקווה שמקרה כזה לא יחזור עוד לעולם.

אני רק רוצה שיום אחד יקום ראש ממשלה שידע לעשות לפחות חצי ממה שיצחק רבין עשה.

יצחק רבין לא וויתר על השלום, גם כאשר איימו על חייו, הוא היה נחוש בדעתו להביא את השלום על ישראל.

ועל זה, מגיע לו למות?

ויגאל עמיר? שיירקב בכלא, זה מה שמגיע לו.

 

 

 

 

התחביב שלי הוא לשיר. אני מאוד אוהבת לשיר מכיוון כשאני שרה, נעים לי בנשמה, ואני חושבת שזה מאוד נעים לאחרים ששומעים.

אני שרה בכל זמן אפשרי, בכל מקום אפשרי. יש לי חוג מקהלה (אבל זה יותר כמו פיתוח קול) באולפנה.

בדרך כלל אני שרה מול המחשב מפני שאני שמה את המוזיקה של השיר, וגם לפעמים אני מעלה את המילים על המסך. לרוב אני מכירה את המילים בעל פה.

אני מאוד מחוברת למוזיקה ולשירה כי אני חושבת שהן מועילות לנשמה, מרגיעות, נעימות ומוציאות את כל הרגשות מהגוף.

אני מעדיפה מוזיקה ישנה, שירים של פעם הכי מרגשים אותי.

לדעתי המוזיקה טובה והמילים יותר מעמיקות ויותר מרגשות.

אנחנו כל הזמן מוקפים במוזיקה ובשירים.

יצא לי כבר די הרבה להופיע מול אנשים.

אני כבר מרגישה בטחון רב על הבמה, לא רק בשירה אלא גם בריקוד ובמשחק.

המשפחה שלי מצד אמא, מאוד מוזיקלית וכולנו שרים הרבה. גם אבא שלי מוזיקלי. אני חושבת שהמוזיקה עוברת אצלי בדם ולכן אני כל כך אוהבת אותה.

אני בטוחה שלכל אחד יש פינה בלב שבה הוא אוהב מוזיקה.

 

תמונה חופשית: http://www.everystockphoto.com/photo.php?imageId=221515